הלם באילת: טל שרוני ז"ל, איש עסקים מוכר, ניצול אסון הבונים ויו"ר מועדון הכדורגל בני אילת לשעבר, הלך לעולמו באופן פתאומי. העיר נפרדת מדמות אהובה וצבעונית עם לב ענק. קראו את דברי הפרידה.
הבשורה המרה והפתאומית על מותו של טל שרוני ז"ל הכתה בתדהמה רבה את תושבי אילת, והובילה ביממה האחרונה לגל עצום ומתגבר של הודעות פרידה, הספדים וזיכרונות ברשתות החברתיות. שרוני ז"ל, דמות מוכרת, אהובה וצבעונית במיוחד בנוף המקומי, היה חלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני במשך שנים ארוכות. חברים, מכרים ותושבים רבים מתקשים לעכל את האובדן ומספרים על אדם עם לב ענק, חוש הומור ייחודי ונוכחות כריזמטית שאי אפשר היה להתעלם ממנה. “אי אפשר היה לפספס אותך”, כתבו לו חבריו בכאב, “הצחוק והקול שלך יישארו איתנו תמיד”.
בין עולם העסקים למגרש הכדורגל
שרוני ז"ל שילב בחייו בין עשייה עסקית ענפה לבין תרומה ציבורית וספורטיבית לעיר. בתחום העסקי, הוא היה איש לוגיסטיקה ושילוח ותיק ומוערך, שזכה לאמון רב מצד שותפיו ולקוחותיו. לצד זאת, אהבתו הגדולה לספורט המקומי הובילה אותו לשמש כיו"ר מועדון הכדורגל "בני אילת".
בתקופת כהונתו פעל ללא לאות לקידום המועדון, השקיע משאבים ואנרגיה רבה, והיה שותף מרכזי לרגע השיא של הקבוצה – העפלתה לליגה א׳ בשנת 2021. במועדון בני אילת ספדו לו השבוע בלב שבור: “תרומתו למועדון ולעיר תישאר בליבנו לעד”.
מעשי חסד הרחק מאור הזרקורים
לצד הפעילות הציבורית והעסקית הגלויה, רבים מחבריו ומכריו בחרו להזכיר השבוע דווקא את צדו האחר – האיש שעשה מעשי חסד רבים הרחק מאור הזרקורים. שרוני ז"ל נהג להושיט יד, לעזור בשקט, לתמוך בנזקקים ולדאוג באופן אמיתי וכנראה לכל אדם בסביבתו, מבלי לבקש תמורה או הוקרה על כך.
הטרגדיה שליוותה את חייו: ניצול אסון הבונים
סיפור חייו של שרוני ז"ל היה שזור גם באחד האסונות הלאומיים הכבדים ביותר של מדינת ישראל. הוא היה מניצולי אסון הבונים בשנת 1985 (תאונת הרכבת הקטלנית בה נספו 22 בני אדם, בהם 19 תלמידי חטיבת ביניים מפתח תקווה). הטראומה הקשה הזו ליוותה אותו לאורך כל חייו הבוגרים והשפיעה עמוקות על אישיותו ועל יחסו המגונן והחם למשפחתו ולחבריו הקרובים.
למרות הזיכרונות הקשים והמשקעים הלא פשוטים, שרוני ז"ל בחר לאורך כל השנים בחיים, בשמחה ובאופטימיות. הוא הקפיד להביא איתו אנרגיה חיובית, חיוך רחב ואור לכל מקום אליו הגיע.
מותו הפתאומי הותיר חלל עצום וכואב בקרב בני משפחתו, חבריו הרבים וקהילת אילת כולה, שעדיין מנסה לעכל את לכתו של אחד האנשים האהובים בעיר. “השארת עיר שלמה המומה”, סיכמו חבריו, “הצחוק שלך עוד מהדהד כאן, ותמיד יישאר”.
יהי זכרו ברוך.
